<h1>ראבי"ה שו"ת סימן קנ"א</h1>
<h2>דף נח:</h2>
ותו הא דאייתינן בכיצד מברכין [ל"ו ע"ב] אמר רבא שומר לא מצטרף לטומאת אוכלין דכי שקלת ליה לשומר לא (מיקיים) [מיית] פירא, כך היא המסקנא, ובפרק אלו טריפות אמר אביי ר' יהודה ור' ישמעאל אמרו דבר אחד, וקאמר רבא דילמא לא היא עד כאן לא קאמר ר' ישמעאל אלא לענין טומאה משום דהוה ליה שומר ומצטרף, [דתנן במסכת עוקצין [פ"א מ"א] כל שהוא שומר טמא ומטמא ומצטרף], אבל לגבי טריפות כרבנן סבירא ליה, אלמא אפי' בההוא שומר דכי שקלת ליה מיקיים עוף קאמר דמצטרפים, וקשיא דרבא אדרבא. ודוחק לומר דר' ישמעאל פליג אההיא דכיצד מברכין. ואם באתי לומר דההיא דשומר דכיצד מברכין (ד)נהי דלגבי ערלה חשבינן ליה שומר משום דכתיב [ויקרא י"ט] את פריו, כדאיתא בפרק כיצד מברכין [שם], אבל גבי טומאת אוכלין לא מצטרף, משום דהוה שומר על גבי שומר, שכן פירש"י בהעור והרוטב [קי"ח ע"ב] דנץ הוה שומר על גבי שומר, אבל פיטמא הוה חד שומר ולהכי מצטרף, ובחד שומר אע"ג דכי שקלת ליה לשומר מ[י]קיים הפרי מצטרף שפיר לגבי טומאת אוכלין, והלכך ההיא דרבא דאלו טריפות אתי שפיר דנוצה הוי חד שומר, אבל לענין ערלה אפילו שומר על גבי שומר מאת הטפל לפריו, ודוקא בההיא שומר בעינן שלא יתקיים פרי בלא דידיה. אבל מכל מקום קשה, כיון דלא חשיב שומר על גבי שומר אלא דוקא גבי ערלה ומשום דכתיב את, (ו)אמאי גבי שביעית חשבינן נץ פירי, כדתנן במס' שביעית פרק ז' [מ"ג] קליפי רימון והנץ שלו כו' עד יש להם שביעית, דאי לא חשיב פירי אמאי נהוג בו שביעית, הא עץ בעלמא הוא [ואין שביעית נוהגת בו], משום דכתיב [ויקרא כ"ה] והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, כדאיתא בפרק הגוזל קמא [ק"א ע"ב]. ושמא יש לדחות מידי דהוי אעצים דמשחן. מיהו זה דוחק, מדקתני נץ בהדי קליפה משמע דתרווייהו בני בקתא חדא נינהו. ועוד קשה דמשמע בכיצד מברכין שם דפיטמא מצטרף משום דהוה אוכל, ובריש פרק העור והרוטב [שם] משמע שפיטמא מצטרף משום טעם שומר. ושמא התם בפרק כיצד מברכין לאו דוקא הוא אוכל אלא הכי קאמר נץ לאו אוכלא הוא וכו' והוא הדין לפיטמא, אלא משום דבעי לאסוקי לפרוך לרבא שפיר.
